החמרה בעונשם של מורשעים בחברות ברשימת "הרפורמה והשינוי" של החמא"ס ובנשיאת משרה בה

כללי

שני המשיבים (המערערים בתיקים 2555/08 ו-2557/08 להלן: המשיבים) הורשעו, בתום משפט ממושך, בעבירות של חברות ברשימת "הרפורמה והשינוי" של החמא"ס, וכן נשיאת משרה ופעילות במסגרת רשימה זו כשהשניים שימשו חברי המועצה המחוקקת הפלסטינית מטעמה, החל מבחירתם בחודש ינואר 2006 ועד למעצרם בחודש יוני שנה זו.

משפטם של המשיבים נוהל במאוחד, וכך גם נדונו הערעורים. במהלך המשפט בעניינם הועלו טענות מקדמיות לרוב ואף נשמעו עדים רבים, בסופם הכריע ביהמ"ש להרשיע את המשיבים כאמור. על יסוד הרשעה זו נגזר עונשם של המשיבים ל-22 ול-20 חודשי מאסר לריצוי בפועל (בהתאמה) לצד מאסר מותנה.

ארבעה ערעורים הוגשו בעקבות פסק דינו של בימ"ש קמא. התביעה ערערה נגד קולת העונש שהוטל על המשיבים. מנגד, התרכזו ערעורי הסנגוריה בהכרעת הדין המרשיעה.

ערעורי הצדדים נשמעו בחודש מאי 2008. אולם, בטרם ניתן פסק דין, הודיעוני הצדדים כי הם מנהלים משא ומתן על מנת לצמצם את המחלוקת ביניהם. ואכן, לאחרונה ביקשו הצדדים לקבוע דיון נוסף בערעורים במהלכו הצהירו כי הגיעו להסכמה במסגרתה ימחקו ערעורי הסנגוריה נגד הכרעת הדין ויושלמו טיעונים בנוגע לעונש בלבד. גם בנקודה זו חלה התקרבות בין עמדות הצדדים כאשר הוסכם ביניהם כי יעתרו במשותף לקבלת ערעורי התביעה, תוך קביעת טווח עונשים במסגרתו תטען התביעה כי העונש הראוי הינו 3.5 שנות מאסר, בעוד הסנגוריה תבקש להסתפק ב-3 שנים. מעבר לכך, ביקשו הצדדים כי אכריע בשאלה האם ראוי אף להתחשב במעצר המנהלי בו שהו המשיבים בעבר. לצורך זה, הסכימו הצדדים כי אעיין בריכוז המידע המודיעיני שעמד בפני המפקד הצבאי כאשר הורה על המעצר המנהלי.

יצוין עוד כי לנוכח צמצום המחלוקת כאמור, ולאור פסק דינו העקרוני של נשיא ביהמ"ש הצבאי לערערים בעניין חוסני אליו נחזור בהמשך דברנו, נותרו אך חלק מטיעוני הצדדים בדיון הראשון רלוונטיים לעניין. לאור זאת, בדיון שהתקיים ביום 2.11.08 שמעתי את השלמות הטיעון של הצדדים.

טיעוני הצדדים בערעורים

ערעור התביעה

עתירת התביעה להחמרה בעונש עד כדי שלוש שנות מאסר ומחצה התבססה בעיקר על הצורך במתן ביטוי עונשי הולם למשרתם הבכירה של המשיבים. לדעת התביעה, המשיבים הינם חלק מהנהגת החמא"ס, שהשתלטה על המוסד המשפיע ביותר על חיי האוכלוסייה המקומית באזור.

כן טענה התביעה, כי נוכח מטרותיו הרצחניות של החמא"ס ורמת הענישה שנקבעה ע"י בימ"ש זה באשר לנושאי משרה בהתאחדות בלתי מותרת, מתחייבת החמרה משמעותית בעונשם של המשיבים, הרבה מעבר לעונש שנגזר עליהם. בעניין זה הפנתה התביעה למספר תקדימים, בראשם בעניין חוסני הנ"ל (עד"י 3283/08 התוב"ץ נ' חוסני), בו התקבל ערעור התביעה ועונשו של חבר מועצה אחר הועמד על 3.5 שנים. התביעה סברה כי ניתן ללמוד גזרה שווה מעונש זה, במיוחד לאור עברו הקודם של המשיב מס' 1.

תשובת הסנגוריה

הסנגוריה עתרה כאמור לעונש מאסר שלא יעלה על שלוש שנים. בתשובתה לערעורים, הדגישה הסנגוריה כי המשיבים לא נטלו כל חלק בקמפיין הבחירות ובחיים הפרלמנטאריים, שכן שהו באותה עת ועד חודשים מרץ ומאי 2006 במעצר מנהלי. כך הדגישה הסנגוריה במיוחד את עניינו של המשיב מס' 2, שבין שחרורו ממעצר מנהלי לבין מעצרו בתיק זה השתתף בישיבה אחת של הפרלמנט.

מעבר לכך, העלתה הסנגוריה מספר טיעונים עקרוניים בנוגע להשלמת מדינת ישראל עם קיומן של הבחירות. לדעת הסנגורים, חוסר המעש של השלטון יצר אצל המשיבים מצג כי אין כל פגם בהשתתפות בבחירות אלה. לחיזוק טענה זו הפנו הסנגורים לעובדה כי המשיבים שוחררו ממעצר המנהלי לאחר שנבחרו כאמור. עוד הטעימו הסנגורים כי בשונה מ ואאל חוסני הנ"ל, המשיבים לא נרשמו מיוזמתם לבחירות, אלא ע"י משפחותיהם בתקופת מעצרם.

לדעת הסנגוריה, פעילותם הדלה של המשיבים מצדיקה להתייחס אליהם באופן נכון כאל פעילים זוטרים שהשפעתם הייתה אפסית.

לבסוף, ביקשה הסנגוריה כי אתחשב לקולא בנסיבותיהם האישיות של המשיבים, שניהם בעלי משפחות ענפות, ללא עבר פלילי משמעותי, שחסכו מזמנו של ביהמ"ש. בהתאם להסכמה בין הצדדים אף עתרה הסנגוריה להתחשבות מלאה במעצר המנהלי שקדם להגשת כתבי האישום.

בצעד חריג אף אפשרתי למשיבים לומר מספר דברים. השניים הדגישו את כמיהתם לשחרור ואת הסבל שנגרם עקב שחרורם ממעצר מנהלי ומעצרם מחדש לאחר מכן, כשבמהלך תקופה ארוכה לא ידעו איך יוכרע עניינם.

דיון והכרעה

העונש הראוי בגין ההרשעה

ניתנת האמת להיאמר, כי שיקולי הענישה העקרוניים הצריכים לתיק זה פורטו בהרחבה רבה בפסיקת ביהמ"ש זה. כך בנוגע לעבירת החברות בחמא"ס, על כל זרועותיו האזרחיות והפוליטיות (ראה עד"י 3952/06 התוב"ץ נ' חלאוה, ע' איו"ש 115/03 התוב"ץ נ' עווד, עד"י 3832/07 חמידאת נ' התוב"ץ, עד"י 1254+1274/08 פרעון נ' התוב"ץ, ובמיוחד עד"י 4202/07 התוב"ץ נ' אבו עצב). כך גם באשר לעבירת נשיאת המשרה (ראה עד"י איו"ש 2491+3041/05 התוב"ץ נ' חמיד, עד"י 2114+2245/08 התוב"ץ נ' עטיה, עד"י 1071/08 התוב"ץ נ' פוקהא, עד"י 2253/08 התוב"ץ נ' בראדעיה, ע' איו"ש 3138/05 אבו עריש נ' התוב"ץ, עד"י 3722/06 חניני נ' התוב"ץ והפסיקה המצוטטת בהם). כן התייחסנו מספר פעמים למשמעות אותה יש לתת להשתלטות החמא"ס על מוסדות השלטון הפלסטיני כתוצאה מהבחירות (ראה עניין חמידאת ו עטיה הנ"ל, ע"מ 3249/06 התוב"ץ נ' זעארור).